על עצמי לספר ידעתי
12.02.2023
מאז ומתמיד הפריעו לי בדים סינטטיים, איכות נמוכה של תפירה, הדפסים לא יפים על הבדים ועוד. לאחר שנים של עיסוק בעיצוב גרפי, הגיע הזמן שאצא לדרך בעיצוב אופנה ואקים מותג משלי.
מי אני בכלל? רבקי רוטנברג, ב"ה רעיה ואם. במשך 30 שנה עסקתי במקצוע הגרפיקה. הייתי שכירה ואח"כ עצמאית. תמיד אהבתי צבע ואסתטיקה והיה לי חשוב שדברים ייראו לי טוב בעיניים. התאמת צבעים תמיד היתה חלק ממני וסלדתי מחיבורי צבעים שלא נראים טוב יחד - גם לפני שלמדתי את תורת הצבע. בילדותי אהבתי לצייר והשתתפתי במספר חוגי ציור כשהדגש תמיד היה על איור דמויות. בסוף התיכון הגעתי למורה ולציירת האגדית אנה סיימון, והיא למדה אותי ואת חברה שלי רותי, באופן פרטי לצייר דמויות אופנה. היא מוכשרת בצורה לא רגילה, היה כיף לראות אותה מציירת דמות בכמה אבחות גיר או פחם. שם התחלתי לחלום על עיצוב אופנה, (למרות שהחברות מספרות שהן זוכרות שבסוף כל מחברת, אפילו ביסודי, היו לי ציורי ילדות עם שמלת ערב "פורחת"). בילדותי אמי היתה תופרת לי בגדים. אני הלכתי איתה לבחור את הגיזרה ואת הבדים והייתי שותפה בתהליך התפירה והמדידות. לא תמיד אהבתי את התוצר הסופי ולכן היה לי הכי כיף דוקא כשאמי החליטה מדי פעם לרכוש לי בגד מוכן בחנות בגדים, שאפשר למדוד ולראות אם אוהבים.אני עצמי ניסיתי ללמוד תפירה בכמה הזדמנויות וקורסים אבל איכשהו זה "לא נדבק אלי". לא הלך לי.
מאז התחלתי לקנות לעצמי בגדים, הייתי ביקורתית כלפי האופנה שנמכרה בחנויות: בדים סינטטיים ולא איכותיים, תפירה לא מושלמת, מחשוף או שרוול שקוף שגרם לצורך בחולצות בסיס מתחת לכל בגד גם כשקהל היעד של המותג היה נשים דתיות, חולצות הבסיס, שבעבר היו מטריקו-כותנה, הפכו להיות כולן מבדים מעורבים, סימפוניה ולייקרה שמצמידה את החולצה לכל קפלי הגוף...בדים סינטטיים ולא איכותיים, תפירה לא מושלמת, מחשוף או שרוול שקוף שגרם לצורך בחולצות בסיס מתחת לכל בגד גם כשקהל היעד של המותג היה נשים דתיות, חולצות הבסיס, שבעבר היו מטריקו-כותנה, הפכו להיות כולן מבדים מעורבים, סימפוניה ולייקרה שמצמידה את החולצה לכל קפלי הגוף...
מה שהפריע לי יותר מכל היה שבחנויות עם מאות דגמים ו"עיצובים", התקשיתי מאד למצוא בגד עם אמירה עיצובית, בגד ש"עושה משהו טוב" עבור מבנה הגוף של האשה. בגד שמחמיא לה. מה שיש בחנויות הוא גזרות פשוטות ורגילות עשויות מבדים שונים ולפעמים ממש לא יפים, גם הפרינטים לא יפים בעיני פרחים קטנים וצפופים מדי, שילובי צבעים לא משו, הדפסים גדולים מדי.... במיוחד כשהתקדמתי למידות קצת יותר גדולות הרגשתי שיש חשיבות עצומה לתת לאשה להרגיש נשית, בעלת גיזרה - ולא גוש שומן הזקוק לאוהל כדי לכסות אותו.
המסע הזה מאד מרגש והרבה יותר מלא-מהמורות ממה שחשבתי וקיוויתי, אבל אני חדורת מטרה, יש לי חזון, ואני לא הולכת לוותר! אני רואה גם שאלוקים בעזרי ועל כל מהמורה קטנה שהוא שם לי בדרך, הוא מעניק לי פרס או שניים לעידוד. יש לי גם סביבה תומכת וכמה חברות שפשוט נותנות לי כל הזמן דחיפות מאחור ואומרות לי "המשיכי לטפס, גם אם ההר תלול, אנו כאן מאחורייך, שמות יד שלא תפלי".בחנויות עם מאות דגמים ו"עיצובים", התקשיתי מאד למצוא בגד עם אמירה עיצובית, בגד ש"עושה משהו טוב" עבור מבנה הגוף של האשה. בגד שמחמיא לה. במיוחד כשהתקדמתי למידות קצת יותר גדולות הרגשתי שיש חשיבות עצומה לתת לאשה להרגיש נשית, בעלת גיזרה - ולא גוש שומן הזקוק לאוהל כדי לכסות אותו.
אז אני מודה לכל הסביבה שלי ובעיקר לאלוקים המוליך אותי בדרך בה ארצה לילך ומבקשת שתחשבו עלי ותתפללו שאצליח – לייצר את הבגדים שאני מדמיינת, באיכות שאני מדמיינת ושלמרות שמדובר בבדי כותנה שהם יקרים יותר, וכמויות קטנות של התחלה שאז העלויות גבוהות יותר, אני אצליח לגבות מחירים סבירים ועדיין להרויח, כדי שתהיה לי אפשרות להמשיך וליצור מלבושים עבור האשה האמיתית להביא טוב לעולם!